היינו בראש פינה 

החופש בראש פינה : 23 עד 29 ביולי 2011

                                                                                                01.08.2011                                                     

הינו בראש פינה.

להוציא את העובדה שלא עברנו בחנויות ה DUTY FREE"" בלוד, התחושה של באים מהדרום , דרום לצפון, צפון, לא שונה למטיילים בטורקיה או בכול מקום תיירות אחר. ואולי ההפך.

כאנשים, נוח לנו לבקר ולהזדהות עם מקומות מוכרים לנו. להיפגש עם אנשים שמדברים את השפה שלנו. להקשיב לרדיו שמשמיע שירים מוכרים לנו ואפילו....... להתבשל בחום השמש הלוהטת שלנו. הכול שלנו.

לראש פינה הגענו אחרי עיון מכוון וחיפש לא מעמיק מדי במידע הנמצא באינטרנט הנגיש בכול מחשב. קצת סבלנות. בירור זהיר של המידע הפרסומי המשבח כול מקום. צילומים מתוזמנים בצבעים יפים דרך עדשות מתוחכמות והרי לכם חומר לבחירה של מה הייתם רוצים לקחת לעצמכם לימי חופש ורגיעה.

מכול המידע, התמקדנו ב "בית קטן בבוסתן"  צימר בחצר של תמר וברוך צוק, באזור "ההרחבה א'", רחוב הרדוף 17, קרוב לכניסה הראשית לעיירה, מכביש 90 ישירות לאזור המסחר הפעיל ובהמשך, השדרה העולה לישוב המשתרע על שיפולי ההר.

שיחת טלפון אחת הספיקה לתאם את הזמנת הדירה ולברר מי אמורים להיות המארחים שלנו.

תמר וברוך צוק,  הגיעו לראש פינה לפני כ 50 שנה, בימים שעוד אפשר הייה לתכנן בנית בית בפריפריה, בסכומים שחברי קיבוץ שעזבו את הנגב יכלו להתחייב. היום, לא הייה להם סיכוי. אפילו לא בראש פינה.

לביתנו החדש הגענו בכבישים החוצים את ועדי ערה, עפולה, כפר תבור, צומת גולני, צומת עמיעד ועד ראש פינה. עוד הספקנו להיכנס לצפת, לבקר ברחובות הצרים. בבית הקברות המשתרע על המורדות התלולים של העיר . סרקנו את הסמטאות הצרות והרחובות העמוסים כלי רכב חונים, ממשיכים לראש פינה, התחנה המועדפת ביום הזה.

בחצר הגדולה של משפחת צוק, המלאה עצי פרי מכול הסוגים, על עקבותיו של דשא שמשלם את מחיר ה"אין מים" , עומד הצימר שאירח אותנו בנחת 5 לילות, שהם 6 ימים של טיולים, סיורים וביקורים באתרי הגליל העליון המזרחי.

מדי בוקר, תמר כיבדה אותנו בלחמניות טריות, ריבה טעימה ביותר, תוצרת בית, חמאה וגבינות, וסיפורים מעכשיו ובמיוחד מאז. מאותם ימים שהם היו חברים בקיבוץ מגן, השכן שלנו.

הרבה מהמשותף יש לנו עם אנשים שחיו בקיבוץ בימים הרחוקים ההם. ההתנהלות הייתה דומה על אף השוני באוכלוסיה. היו אלה ימים שלתנועות הקיבוציות הייתה השפעה מכרעת בארגון החינוך המשותף, מבנה בתי הילדים לגילאים השונים. על סדר היום ומבנה ההיררכי של העובדים בחינוך, ואנחנו התנהגנו כהורים ממושמעים. היום, במרחקי הזמן והגיל, חוזרים להיזכר ולספר על הימים ההם.

וכך גם אנחנו. מדי בוקר החלפנו סיפורים ורשמים עם תמר, על ימים אחרים שכנראה, לא ישובו עוד.

מתמר קיבלנו הסברים על המושבה, על מה שיש בה. על פינות שרצוי לבקר, ועצות מעשיות למטיילים בלי פרטנציות מיוחדות. סתם נופשים שבחרו בראש פינה במקום חו"ל אחר.

"הצימר" הוא יחידה שלמה. חדר שינה, "סלון" שיש בו טלוויזיה וספת ישיבה. פינת אוכל ופלטה להכנת אוכל, פינה מאובזרת עם כול הכלים הדרושים להכנת צהרים וערב לטעמם של המתארחים.

מוקף עצי החצר. מחסן כלים של חקלאי פעיל. קרוב לבית המשפחה ומגורי הבת. שולחנות וכסאות לישיבה על "האין דשא", ושקט של מקום בסביבה שקטה תמיד.

אנחנו, שבאנו עם תוכנית מגובשת, נצמדנו לכוונות ומדי יום "חרשנו" את השטח ממורדות החרמון ועד חופיה צפוניים של הכנרת.

מדי יום, אכלנו את ארוחת הבוקר ב 8.30. ציננו את האוטו וקצת לפני 9 כבר היינו ישובי מוכנים לדרך.

את היום הראשון הקדשנו לקצרין. מרכז מבקרים יפה ונוח. חוויה רב חושית מעניינת. באולם יפה. ציוד חכם וסרט בהקרנה רחבת ידיים של 180 מעלות. מכובד.

הקומפלקס ממוקם באזור תעשייה  פעיל. פגשנו מבקרים נוספים, חלקם הגיעו בקבוצות וחלקם כבודדים. כמונו. מבקשים לראות את הגליל מקרוב.

בשעות של אחר הצהרים, נכנסנו מדי יום באחת המסעדות באזור, וחזרנו לצימר למנוחת מטיילים.

קפה של "5 אחר הצהרים". התארגנות קלה, ושוב לדרך. בדרך כלל בתוך הישוב. במתחם ה"חאן". מבנה של קניון ובו חנויות אופנה רבות, מזרקות מים ופעילות לילדים. ספסלים ומדרגות ישיבה לקהל המגיע בשעות הקרירות של אחרי יום חם, לנוח וליהנות מהבריזה המנענעת את צמרות העצים.

יום אחד הקדשנו לקריית שמונה.

לביקור בקיבוצי הצפון: דפנה, חולתה, הגושרים.

אכלנו ב "דג על הדן", בצל עצים, מתחת לרשתות צל לצד מים חיים זורמים,  וחזרנו מרוצים למנוחת הצהרים.

ובערב, סיור במרכז המסחרי בראש פינה. גלידה ביתית טעימה, ותחושה של חופש מחדשות היום.

את היום השני הקדשנו למושבה "ראש פינה". מהראשונים ועד היום.

האזור העתיק שוחזר. הבתים נוקו. הדרכים הסלולות אבנים מרובעות,  תוקנו, נוקו ומדגישות את האווירה של ימים אחרים, טרם כבישי האספלט השחורים.

 בראש הגבעה של האזור המשוחזר, נמצא פינת הזיכרון לזכרו של נמרוד שגב שנפל במלחמת לבנון השנייה.

ישבנו לנוח, להביט על הנוף המרחיב והאזנו לסיפור חייו ונפילתו של נמרוד.

לידנו, בצל עצים עשירי צמרת ישב איש, שקוע במחשבות תוך שהוא מציץ בנו מדי פעם. הוא התקרב אלינו והחלפנו כמה מילים.

האיש, האבא של נמרוד האגדי, שאת סיפורו הספקנו לשמוע מקולה המוקלט של אימו, איש נחמד פתוח לשיחה, סיפר לנו על עצמו. על האנדרטה המרהיבה בה השקיע את כול מרצו מאז נפל נמרוד  באחד הקרבות במלחמה ההיא. והרצון לשמר את זכרו, העצים את הכוחות הדרושים להרים פרויקט חשוב, יפה ואסטטי, בראש גבעה בראש פינה, מקום בו נמרוד נולד, אותו אהב ובו בילה את ילדותו ואיליו נהג לחזור בכול חופשה, עד נפילתו בקרב ממנו לא חזר.

האבא הציע כי יארח חברי קיבוץ שלנו אם נזדמן לבקר את המקום. ואנחנו הבטחנו כי לנמליץ לחברים כי יגיעו למקום הקסום הזה. מקום יפה לזכרו של בן מוכשר שהונצח על ידי הורים אוהבים. ושתקנו.     

במבנים המשוחזרים המספרים את ההיסטוריה של ראש פינה, מימי הברון הנדיב, שפע תמונות מתקופה אחרת. של אנשים אחרים אשר ברוחם ובנחישות מעשיהם, הניחו את היסודות למדינת היהודים שעמדה לקום. איש לא יבין היום איזה כוחות נפש ועוצמת החזון הדרושים להיאחז בגבעות החשופות בימי שנות ה30 הראשונות של המאה הקודמת. בלי ממסד תומך. בלי שכנים אוהדים. בלב אוכלוסיה זרה בהתנהלותה. רחוק מתרבות והסביבה המוכרת אותה עזבו באירופה הנוחה של ימים בטרם פורענות.

ולברון, האפוטרופוס הנדיב, הידד. האיש הייה נדיב, חדור חזון וגם פילנתרופ ללא תקנה, אם הסכים לשים את כספו על היזמות הבלתי בטוחה, שנתמחה על עוז רוחם ורוחם האופטימית של קבוצת אופטימיסטים שבאו מרומניה הרחוקה.

בבית ששימש את פקידי הברון, מוצג היום מיצג אור קולי המספר בתמונות את קורות אותם ימין רחוקים. ישבנו והבטנו בהערצה בדמויות המרצדות על הקירות המעוטרים זיכרונות. כי גם לנו תמונות משלנו, המזכירים תקופת חלוציות מאוחרת יותר. אבל חלוציות.

במסעדה קטנה בשם "שוקולטה" בתחתית גרם מדרגות, באווירה ממוזגת, ישבנו לשטות מילק שק שוקולט, קר ומרענן. מקום נעים. אורחים בודדים. אווירה אינטימית ומחירים בהתאם. מקום טוב לרדת איליו ביום חם ולח כמו ביום הזה שהזדמנו לשם.

            במסעדה קטנה בשם "שוקולטה

עוד ביקרנו בבית הקברות של ראש פינה, מבקשים להגיע לקברו של סבא של מרים. כדי להגיע לקברים, עולים במדרגות הרבה. המקום נקי ומסודר. קברים חדשים ליד אבנים ישנות החרות בהם שמותיהם של אלה שהלכו לעולמם. חלקם לפני שנים ויש שנפתרו שלא מזמן.

לא מצאנו את שחיפשנו. אבל המקום מעורר כבוד והרגשת הזדהות. סובבנו בין המצבות השונות כול כך זו מזו ומזכירה למבקר כי גם במותם האנשים אינם שווים. יש שמקום קבורתם מטופח יותר. מצבה גדולה יותר וכתובת משמעותית יותר משל אחרים. ואולי זה מבטא את יחסם של הזוכרים יותר ממעמדו של המת בחייו.

ובהילוך איטי, התגלגלנו למרכז, חוצים רחובות נקיים, בתים יפים, שילוט  רחובות  ססגוני והרבה שלטים של אמנים המציעים את עבודותיהם למוכנים לקנות.

התגלגלנו אמרתי, כי עבור מטיילים מהדרום שם הכול  שטוח ולהביט מגובה אתה אמור לעלות על כיסא או אבן שהתגלגלה משום מקום, כאן בראש פינה הכול אבנים אחת על השנייה, והכול בירידה, פעמים ירידה תלולה המחייב את הנוסע להיעזר במעצורי ולא רק בהילוך נמוך.

והתארחנו אצל GREEG. מסעדה ממוקמת בפינה המסחרית, משקיפה על  אי התנועה בכניסה הראשית לישוב. הזמנו סלט טרי שיכול הייה להספיק לארבעה סועדים. שתייה קרה. והופ לנוח. הכול לפי התוכנית.

בערב, טיילנו עם ערוץ 23 ועם "רואים עולם" במקומות יפים בעולם הגדול והרגשנו כמו בחו"ל. מה אפשר לרצות עוד - את המפגינים שאינם גומרים את החודש ראינו על המסך הקטן. הזדהינו איתם על באמת ובטחנו כי בדרך הביתה נקפוץ לבקר אותם בשדירות רוצ'ילד בתל אביב. כי אנחנו מאותו הכפר ומונהגים על ידי אותה ממשלה. שלא ניידע !

.

והיה ערב, ובא הבוקר ושוב לדרך. הפעם יצאנו לבקר ברמות נפתלי, באחד היקבים הקטנים יחסית שצמחו בשנים האחרונות. קטנים אבל איכותיים. יינות טובים מיוצרים על ידי אוטודידקטים

שמשקיעים את נשמתם כדי לעשות את מה שמשפחות בצרפת למדו לעשות מדורי דורות. והם מצליחים. עובדה. היינות זכו להכרה ולתעודות המציינות אותם מבין יצרנים רבים, רובם ותיקים ומפורסמים יותר מהמקומיים שהתפרצו לתוך התעשייה הייחודית הזאת בשנים האחרונות ממש.

ברמות נפתלי, בתוך הישוב, בצד הפונה אל המזרח, אנדרטה זיכרון לנופלים במלחמת לבנון. מהמקום, תצפית רחבת מראה של כול האזור של עמק החולה ועד מרגלות הרי הגולן.

והלכנו לבקר בחולתה. חנות התבלינים המזמינה את המבקרים בריחות המשכרים שבה, עוד טרם הגיעו לחנות עצמה יצאנו מהחנות עם דוגמיות של תבלינים, פתיתי בצל וום יבש, סומסום קלוי ושקיות מתנה לחברות בבית.

 והיינו בדפנה. בכניסה לקיבוץ, בצד השני של הכביש, ירדנו לבקר באנדרטה לזכרם של הנספים באסון המסוקים.

בשאר ישוב לא מצאנו דבר. מאכזב ממש. בדפנה, האתר מרשים, מעניין ומטופח בקפידה.

סלע גדול איליו הוצמדו לוחות זכוכית עליהם נרשמו שמות הנופלים וסיפור ההתרסקות, תעלת מים זורמים המובילה לאורך מדרכה מדורגת שהיא חלק מדגם של הליקופטר המהוה את הייצוב של המקום כולו.

במקום הנפילה ממש, תלוים על ענפי העצים, כתובים על חלקי חרס, שמותיהם של הנספים באסון.

את שמו של עידן שלנו, בנם של מוניקה ואברהם מצאנו מיד בכניסה למקום. התרגשנו ממש. הוא משלנו.

המקום כולו מקרין כבוד והערכה לנופלים ולאלה שעושים לשמר את זכרם של צעירים שלא זכו לראות את יום המחרת.

  לקיבוץ דפנה עצמו, נכנסנו ויצאנו מבלי להתעכב. התרשמנו מהדשאים הגדולים, משלטים רבים המצביעים על עסקים פרטיים שהתיישבו במבנים של הקיבוץ. מרכול למכירת מצרכים ובגדים יד שנייה, ואין חדש.

 ביסוד המעלה, ירדנו לבקר במגרש הכלים החקלאיים שהיו פעם שיא הטכנולוגיה המודרנית.

יזם חרוץ הפך אותם לפסלים אילמים, זכר לימים בהם החקלאות החלה פורחת והפכה לתפארת מדינת ישראל. היום כמו דברים אחרים,  יישרה קו עם נושאים אחרים שירדו מגדולתם ועוד טרם נמצא להם מחליף.

 ובאותו אזור עצמו, מרכז המבקרים של רשות שמורות הטבע והגנים. "שמורת החולה".

מיתקן למבקרים, המתחיל בתוך חורשת עצים חסונים. שאר חשמלי לכניסה.  קופה . אזור פיקניקים למעוניינים. חנות מזכרות ממוזגת, ובנין המכיל מספר אולמות בהם מציגים את תולדות האגם שיובש וחזר להיות אגם מים, המתחדש מדי חורף, ומשמש נקודת הצטיידות ומנוחה לאלפי אלפים של ציפורים נודדות העוברות מדי שנה מהאזור הדרומי החם אל ארצות הקרות של אירופה.

תבליט צבעוני בגודל של חדר, מתאר את האזור כולו, את השבר הסורי אפריקאי שהתרחש באזור הזה לפני הרבה, הרבה שנים וייצב את מה שהיום העמק הכלוא בין ההרים הסוגרים עליו.

בתמונות ובקול, שומע ורואה המבקר את תמונותיהם  של ציפורים  רבות העושות דרכם צפונה ודרום לאורך אלפי קילומטר ובמקום הזה, בחולה, נוחתות לנוח ולאגור כוחות להמשך הדרך הארוכה.

שלא לפי הסדר בדיוק אבל מתאים לנושא, אזכיר את הביקור בקיבוץ דן. כמו במרכז המבקרים בחולה ,  נכנסנו להתרשם מהמרכז בקיבוץ דן. בקיבוץ, המתקן המכיל אולם תערוכה והקרנה ואולם גדול של פוחלצי חיות וציפורים שסובבו באזור, הוקם והתפתח ביוזמתו האישית של חבר קיבוץ דן, ובהמשך, הועבר לידי המועצה האזורית המפעילה אותו ומפתחת אותו היום.

ועלינו עד מצודת נמרוד. השם עצמו מספיק כדי לעשות את המאמץ ולאלות לאחד ממקומות התצפית הטובות באזור ממנו משקיפים על חלק גדול מרמת הגולן הפרוס לרגלך.

היום היה חם. השמש יוקדת ואפילו בגבהים של הימצאות המצודה, לא ניתן לעמוד מבלי להישרף. 

עקבנו וצילמנו ממרומי המבצר וירדנו כדי לרדת דרך מסעדה והכביש המוביל דרך מרום הגולן, אל מחנות הצבא שלאורך הכבישים הפנימיים עד צומת מחניים ועד ראש פינה, הצימר שלנו.

הייה זה הלילה האחרון. למחרת  ניסע לחדרה, בשבת נחגוג עם יוגב אח יום ההולדת שלו, וניסע הביתה עייפים אבל מרוצים.

וכך עשינו.

יצאנו מראש פינה בכביש 90 דרומה. התגלגלנו דרך צומת עמיעד עד צומת גולני. נכנסנו לבקר בשער העמקים. פגשנו את אביטל השכנה שלנו מהימים הרחוקים ההם. חתרנו במרץ  כדי לעבור במנהרות החדשות העוקפות את חיפה מלמטה והמשכנו עד קיבוץ בית אורן, כדי להתרשם מהנזקים שגרמה השריפה המדוברת כול כך. את החופש הזה סיימנו עם הנכדים וההורים – הילה ויוגב – במסעדה בקיסריה לכבודו של יוגב שחוגג יום הולדת ונשאר להודות להם, במיוחד להילה, על הנכונות לתיאום  .

BAY לכולם עד החופש הבא.

דני.

כאן המקום לתמונה שלי כאשר תצא מהתנור.

דני.